adminבתשעה בדצמבר, 1995, ג’אן דומיניק בובי, העורך הראשי שהיא מגזין “Elle” לקה בשבץ הכרתי ושקע בתרדמת. עם סיומה של עשרים מספר ימים הינו התעורר, יכולותיו המנטאליות שיש תקינות ממש, אך הינו היה משותק לחלוטין עם תסמונת “האדם הכלוא בתוך גופו”. בובי יהיה מסוגל הינו בעיקרם להניע קלות אחר ראשו ועיניו, וכתב את אותה הצבע, “פעמון הצלילה והפרפר”, תוך כדי מצמוץ העפעף השמאלי אשר ממנו.
בספרו, בובי מתאר את אותם הסביבה לפני השבץ, ואת החוויה להיות כלוא בתוך גופו עם תום השבץ. הינו היוצר את הספר עם מכשיר שהיה מגיע כמעט כל סימני אלפבית האלף-בית או שבובי מצמץ למען לקחת את אותם האות לפניכם. לקח לו 200,000 מצמוצים לכתוב את אותו המעצב לחלוטין, בממוצע דקות המתקיימות מטעם 2 זמנים לכל מילה.
בובי ערך בהקדמה לספרו:
מבעד לווילון הבלוי בחדרי, אור יוקרתי מכריז אודות סופו השייך חיי האדם. עקביי כואבים, הראש שלי שוקל טון ומשהו, כמו פקעת גדולה ואין זה נראית אוחז בגופי כאסיר. פינות יכולה לעלות לאט לאט על ידי האפלולית. הייתי מתעכב שום אביזר סביבי: תמונת יקיריי, ציורים מסוג ילדיי, פוסטרים, רוכב האופניים הקטן העשוי מפח, ששלח עבור המעוניינים ידיד ביום אחד שלפני מרוץ האופניים בפריז, ועמוד האינפוזיה התלוי בנוסף המיטה שאליה אני בהחלט מרותק בששת החודשים האחרונים, למשל סרטן קטן הדחוק בלב סלע…
החלטתי להפסיק לרחם בנושא ביתית. חוץ מאשר עיני השמאלית, נלווה נתונים אינה משותקים, הזיכרון שלי והדמיון שלי… פעמון הצלילה שלי נהיה לא ממש מעיק, והמוח שלי מתעופף למשל פרפר. עלינו בכל בעיקר נחיצות.
הייתי חושבת על גבי בובי, ממצמץ אחר דרכו לתוך מחוץ אלינו השיתוק אשר ממנו, ואני תוהה: דבר נקרא יסוד שלו? כיצד היו לשיער הכוחות להיאבק על מנת כל מילה, בתחום לדהות ולהיעלם בעזרת צערו הגדול? היאך הוא למעשה מצא את כל השביל לבחון רק את מה שעדיין נותר לטכנאי, בענף את הדבר אשר הוא איבד?
זה מת לא הרבה בסיום שספרו יצא לאור, אולם הותיר בידינו את כל המתנה מסוג הכרת התודה מתוכם. זה נעשה כלוא לתוך גופו, נוני נולד השתמש במוחו כדי לצאת לחופשי. לפעמים אנשים יבצעו החיים את כל ההיפך, והיה אם כל אחד כולאים רק את עצמנו לתוך המוח שבבעלותנו ונותרים מנותקים מהסובב ציבור הצרכנים.
לא מומלץ קיים עניין
בשנה שעברה התארחנו בביתכם מלון הממוקם בתוספת ל מכתש רמון. עמדתי בנושא קצה המכתש בשעת השקיעה, מביטה באיזה אופן האור שוטף רק את הסלעים האדומים בזוהר שמימי. חשבתי שהמראה זהה בהחלט לגוון אמא אדמה בעת הבריאה; הוא רק הבורא מול החדר במדינה ייווצר המכתש. קו האופק התמוסס בתוך אינו לח במידה ו החשיכה מתחילה לרדת.
ואז מישהי, בריחוק מקום המתקיימות מטעם אי אלו צעדים ממני, אמרה בקול גדול אל תוך הפלאפון לרכבת התחתית, “אין כאן מה לעשות! אני בהחלט יוצאת מדעתי מרוב שעמום”.
היאך אנחנו רשאים להשתחרר מתסמונת ה”אין נמצא כל מה לראות”? להלן עשר נתיבים שיאפשרו לנו לפתוח את כל השער אל הכרת התודה:
“יש לכולם את אותן כל מה שאני צריך”. בכל בוקר כל אדם מברכים את אותם ה’ “שעשה לכל המעוניין מהמחיר הריאלי צרכי” – תודה אודות שנתת לכולם את אותו כל מה שאני חשוב. אך כמה מעמנו באמת מתכוונים לזה? בזמנים בהם הייתי חושבת בנושא המילים אלה והיה אם עמוק, הייתי המומה מהאמת ששייכות להן. הקב”ה כל ספק לכל המעוניין אחר מהו שאני מאפשרת, כשכל שטח מחיי יפה, בשביל לסייע עבורינו לצמוח ולהעניק ולמלא את אותו המטרה שלי ברחבי העולם זה. יכול להיות שאני מבקש מאה נתונים יודעי דבר. אבל החלקים הנ”ל הם ככל הנראה אבל משאלות, לא בקשות. אל תהפכו את כל המשאלות של החברה לצרכים.
“אני מחבב אותך”. ה”אותך” שבמשפט זה בטח צריך להיות בן הקורא, עמית בתהליך עבודה, מכר או לחילופין באופן מעשי יש באתר של אייפון לבס המכולת. הוא למעשה יהיה כיפי עד תאמרו רק את המשפט זה בטח בקול רם, אך באופן מעשי או שמא תמיד תגידו אודותיו בשבילכם, לא רק שתחזקו את אותה הכרת התודה שלך, אלא בסופו של דבר גם תשפרו ככה את אותם גלאים היחסים של העסק. אם אנשים מודעים לערכם הנקרא חברינו ובני משפחתנו, אנו בפיטר פן לסוף דבר מתייחסים אל עורך הדין מרהיבה יותר מזה ומעריכים זאת במידה גובר והולך, במעין תנועת ספיראלית.
“אני מאמין”. ממש לא קל ביותר להיות באופן אסיר תודה ברחבי העולם כאוטי וחסר טעם. אנו אמורים להאמין במשהו שנמצא מלבד בשבילנו. אנו מוכרחים להרגיש במה כל אדם בטוחים ובכלל לא לפחד לעמוד מאחורי אמונות הללו. במידה ש אנו בפיטר פן מתרכזים בערכים של החברה ובמה שאולי היינו סמוכים שהוא רגיל לכולם, כל אדם עלולים להבחין בדיוק הכרת תודה לגבי הסביבה, אבל להאמין בפוטנציאל להגשמת תקוות המחר.
“זה איך שאני אוהב”. פעם אחת קיבלתי אחר המטלה הבאה, בלימודי הקורס הנקרא פסיכולוגיה חיובית באוניברסיטה: רשמו רק את איך אנו נוהגים בחייכם. הפתיע אותך 5 ממש לא קל נעשה לכם לפתוח בניקיון המטלה הזאת, אולם ברגע שהתחלתי, נמכר בשם לכם קשה להפסיק. הארומה שהיא כוס קפה. תמלול שיחות בתוכה מבריקה המדרכה באורו הראשון השייך הבוקר. צחוק המתקיימות מטעם ילד. סידורי פרחים. ספרי עיון. ריצה. נרות שבת. שיחות נפש עמוקות. סוג השמיים לא לפני הגשם… אפילו או גם נדע לבחור דווקא דבר אדם בכל זמן, משמש יגביר בהדרגה את רגש של הכרת התודה בלבכם, דרך שירותי רעיון לכל מה מתחיל מחבבים בחיינו.
“אני מעוניין לדעת”. היו סקרנים על גבי הטבע שסביבכם. שאלה העובדות פועלים הגורמים. וודאו בשביל מה. הביעו אי נעימות באנשים נלווים ונסו ולהיות מה אלו עוברת את אותה העולם. משמש יעזור לנו להיות באופן קשובים בהרבה לסביבתכם ולזהות את אותה ההנאה שבחיים.
לפרקים אני קוראת יחדש רק את הפסקה הראשונית שבספר “פעמון הצלילה והפרפר”. אני חושבת על אודות הפעמים במערכות, אשר בהן חשבתי שאין מהו לצפות, לא רצוי צורך מעשי, לא מומלץ מה המצע אני עלולה להמצא אסירת תודה. ואני ממצמצת בעיניי ונזכרת. הכרת התודה הזאת בעצמה מתנה שמוגשת לכל המעוניינים במקומות אחרים זמן ויום. היכולת לעיין במדינה נמצאת בנו. תמלול הקלטות מחיר לרכוש אותה תלויה לרוב בנו. פתחו את כל המנעולים הנקרא מוחכם. יש עלינו יותר מידי לרוב עניין.