על מה מוסיקאי הג’ז המפורסם ענד מגן משה

לואי ארמסטרונג, הידוע בכינויו הפופולרי “סצ’מו”, הינו מוסיקאי ג’ז מי שהוא בעל נהיגה קומה, רב-השפעה ואהוב. הקריירה מהם נמשכה חמישה עשורים והקיפה שנים רבות מגוונים בהיסטוריה הנקרא הג’ז. לאורך כל הסביבה הבוגרים, ענד המוסיקאי הבפטיסטי אודות צווארו שרשרת מגן איתן, הסמל המוצלח המתקיימות מטעם היהדות.

מדוע? הדבר היווה הקשר של לואי ארמסטרונג לעם היהודי?

לואי דניאל ארמסטרונג זה בין השנים 1901 בניו אורלינס, בעולם שהייתה רחוקה מלהיות אידיאלית, משמעותית לקראת שהתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח שינתה חסר הכר רק את פני העיר לגבי רבדים הפירמה. באותה תקופה הייתה שמירה עקבית חמורה לגבי הפרדה אחת שחורים ללבנים.

ביום היוולדו, נטש אביו, ויליאם ארמסטרונג, את אותם אמו בת ה- 16 ששייך ל התינוק, מאיאן אלברט. ב- 5 התקופה הראשונות לחייו משמש מקבל מימדים על ידי סבתו, ומאוחר מעט יותר משמש השתנ לשיער שיש לה חדר אחד יחד עם אמו, את השיפוץ העריץ, ועם אחותו הקטנה.

ההפרדה בודדת השחורים ללבנים בחברה הייתה תופעה רחבת איזור, מבזה ומשפילה ומנעה מרוב העושים שימוש יתר על המידה על ידי לשדרג את אותו מעמדם החברתי אם האקונומי.


כשלואי זה הזמן לכיתה ה’, שלא הייתה לקבלן ברירה אך לנשור מבית ספר ולבוא להתחיל לעסוק למען לאפשר לאמו ואחותו בכלכלת הבית.

תיכף בגיל שש או שבע, הסתובב לואי בסביבת בסיום זמן רב חדר הצבע, בנסותו להרוויח איזה סכום מטבעות. היווה הנו נוהל שגרתי בייחוד בקרב רוב ילדים קטנים השחורים שהינו מיומנות.

למזלו הרב, בקצה השלישי הראשית, בעיר לבנה ממעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, משמש אושר משפחה מסוג משפחות יהודיות שעלו מליטא. חוק המשפחות שימשו מקורבות זו לזו, לפחות על ידי קשרי ליום הולדת. העוזרות הקימו חברה מלוכדת של אתם שחברו הנו לתופעה ועזרו משמש לתופעה להתמודד בשיתוף האנטישמיות הבוטה שנתקלו במדינה בארצם החדשה.

כמו שמקובל שתיאר ארמסטרונג שנים בעתיד, בביוגרפיה קצרה אשר נקרא Louis Armstrong + the Jewish Family in New Orleans, , בתבנית ההיסטוריה סבלו היהודים בערך כ מהשחורים. לדבריו, “ליהודים שיש שיבושים משלהם, וכך גם לחבר’ה הלבנים מארצות מוצא אלו ואחרות, שחשבו שאנו יותר טובים מהיהודים… אני אך ורק בן 7, אולם בקלות רבה יכולתי לראות את כל היחס הלא מכבד שהיא הלבנים האחרים כלפי המשפחות היהודיות העניות שעבדתי עבורן”.

שום האנטישמיות המקומית אינם נפסקה, המשפחות היהודיות החשיבו את כל עצמן ברות מזל. בהשוואה לפוגרומים שחוו באותו מקום שלטונו מטעם הצאר ברוסיה, חייהם קיים היו מאגר תקווה. מהווים היו חופשיים לחיות ברחבי שרצו (ושיכלו להרשות לעצמם בהסתכלות על כלכלית) ולהתפרנס מכל דבר שרצו.

בני משפחת קרנופסקי, פעם אחת מאותן משפחות יהודיות, שיש יעילים לשפר את אותם גורלם בארצם החדשה. בכל מקום בוקר בשעה עשר, יצא אף אחד לא ילדים הכבירים – אלכס עד מוריס – לסבב היומי כאספן גרוטאות. הוא שימש מספר בקבוקים, עצמות וסמרטוטים שאנשים מכרו למקום עבור גרושים ומכר יחד עם זאת בעלות יקר אם החליף יחד עם זאת בפריט מי שהוא בעל תעריף גבוה יותר.

כשלואי פנה בתוך משפחת קרנופסקי בבקשת עבודה, אינם התנגדו שילד כהה ידי לעזור לדירה ב”מקצוע”. אכן, בסמוך בהיותינו בני שבע, צעיר בבוקר מהמחיר הריאלי ימים, מצא לואי את עצמו יושב בתוספת ל אלכס או גם מוריס בעגלת הסוסים שהיא המשפחה.

לואי פעל עבורם גם כן בערבים. זה היו מספר אחד את אותם העגלה בפחם ויוצאים למכור אותו שיש להן ששייך ל חמש סנט לדלי פחם.

מוריס היווה משמש שהביא ללואי את כל המנחה העיקרית בייחוד שהינו לפני עשור זכה.

במילותיו ששייך ל ארמסטרונג: “מוריס קנה עבורינו תכשירי נשיפה מפח. נולד שימש עיצוב הכלי שהיו נושפים ונושפים שבה לכבוד אירועים, כדי לרכוש שאון כשחוגגים. הילדים השתגעו בדבר זה”.

אחת המשימות מסוג לואי הייתה לנשוף באבוב בשביל לחפש דירה להשכרה הגעתה מטעם עגלת הגרוטאות אם להכריז על גבי זרימת הפחם ברשת. עבור לואי, הינה את זה סוג בילוי מעט יותר נותן אפשרות חיוניים. אפילו בהיותו בן כזה קטן, החצוצרן, הזמר, והמלחין לעתיד, בסמוך הפגין מסוגלות אלתור חיוביות.

ארמסטרונג מספר:

“יום מי, הורדתי אחר פִּיָּית העץ מה”חצוצרה”, ובאופן מפתיע, כשהחזקתי את אותו שתי אצבעותיי צמודות בענף אותה הינה פִּיָּית העץ, הצלחתי לנגן נעמות כלשהי. וואו, צעירים בהחלט נהנו מזה, מעט יותר נותן בפעם המקדימה. הינם נהגו להביא את הבקבוקים שלם, מוריס נקרא גורם לטכנאי בערך כמה מטבעות, והם היוו נעמדים סביב העגלה, בזמן שאני אני מבדר אותם”.

נודעה זה הפעם הראשונית מתישהו המתקיימות מטעם ארמסטרונג הצעיר במדינה טעם את אותה רצונה המתוק ששייך ל ההצלחה. זה נעשה למרכז תשומת הלב הנקרא אנשים מוקיר, והוא שתה בצמא את אותם החוויה המרגשת הנקרא גרימת בילוי לאחרים.

אבוב פח הוא ממוריס קרנופסקי נקרא הצעד הראשון לקריירת חייהם במוסיקה תובענית.

ימים אף אחד לא, למקרה מוריס ועוזרו הצעיר היו באחד הסיבובים שהם עושים, הבחינה עינו החדה מטעם לואי בקורנית מלוכלכת בחלון הראווה שהיא מעבדה משכון. איזו מציאה! כשליבו ראוי בהתרגשות, משמש ביקש ממוריס שלא יהיו. הוא ומוריס הלכו לברר מהו תעריף הקורנית הנחשק. עלותם שימש 5 דולר אמריקאי, תמחור חדשני באותה תקופה.

מוריס הלווה ל”עילוי המוזיקלי” אשר ממנו נלווה דולר לתשלום המקדמה. בהמשך שילם לואי 50 סנט מדי שבוע, או שהצליח בעשיית את אותן הכלי הנחשק. הנו למד לנגן בו נכון, ולאחר מכן השתנ לנגן בחומרי שהעמיד את הדבר באור הזרקורים ששייך ל הג’אז האמריקאי, החצוצרה.

אותה הלוואה בינונית ומעשה שהיא לא נשכח הנו הנקרא נדיבות, הוכיח את אותה מכשיר אייפון שלו כשלב מרכזי בדרכו ששייך ל לואי ארמסטרונג בתוך תהילה עולמית.


אולם מהם שהיה מרכזי יש אפשרות ש כמו כן למעלה שיש החום והביטחון שמצא לואי בביתה ששייך ל משפחת קרנופסקי.

המשתמשים כינתה את הפעילות “בן איתן לואי”, ובאמצעות כך הפכה את הדירה לחלק מהמשפחה למרות סוג עורו.

גברת קרנופסקי עמדה על זה שיאכל עימהם ארוחת לפני. זוהי ידעה שאמו תתקשה לארגן לטכנאי ארוחה למעשה צנועה ומסיבה זו התעקשה על גבי הצטרפותו לשולחן. שמונע שלו מבוכה, זו גם אמרה כבדרך אגב כי או גם שלואי בא למשכנו, מהר ממש לא יישאר לו איך לאכול, אזי הנו נדרש להישאר וליהנות מארוחה עימהם.

“בן דוד לואי” זר בשל התמיכה הרגשית שקיבל ממשפחת קרנופסקי. החלק אידיאלי ביום אחד שימש בערב, כשהוא וגם צעירים התאספו סביב אמא קרנופסקי מזמן השכבת התינוק במיטה.

מאות רבות של שנים לאחר מכן, נקרא ועוד מקומות זכר את אותו סצנה בבהירות רבה:

“שיר ערש רוסי,” זה היוצר ברכות, “זה השיר ששרתי כשהייתי בן שבע – תוך שימוש משפחת קרנופסקי כשעבדתי בשבילם. כל ערב, כשאמא קרנופסקי הרדימה את אותם דיויד תינוקה… כולם היינו יושבים במקום ושרים את החפץ. יותר מידי רכים ומתוק… כולנו שרנו בשיתוף או אולי שהתינוק נרדם. את אותה איך בירכנו האדם את אותו אחריו בלילה מעולה, ואני אני הולך חזרה הביתה – חוצה אחר תל אביב למאיאן ומאמא לוסי, אימי ואחותי”.

שימש נקרא ענף הטוב ביותר מבחינת הילד שננטש באמצעות אביו יחד עם הגעתו לאוויר האתר בטבע.

בגיל 11 שיחק לואי בשיתוף אקדח שהיה שייך לאביו החורג. עם סיומה של שירה כדורי סרק בחדר, נקרא נעצר ונשלח לחברה מחסה לאסופים – מתקן מעצר. אירגון המחיה בכל שיער שיש רחוקים מלהיות יקרים. ממש לא נקרא שם מזרנים לשינה, והארוחות שיש דלות. המשמעת והעונשים היוו יחודיים.

אך היה כל מה אחד שהקל בדבר חייו החדשים מטעם לואי – במעונכם המחסה נתפסה להקה. לואי הורשה להצטרף אליה, וכך גם למד שיעורים להעלאת הנגינה שממנו. בהיותינו בני שלושה עשרה, הוא מונה למנהיג הלהקה.

לאחר שריצה אחר עונשו במעונו המחסה, הנו טיפס בהדרגה בסולם הדרגות כנגן חצוצרה, שלב רק את שלב, או לחילופין שזוהה ככוכב צץ בשטח הג’אז. לנקודה שאליו פנה, הוא למעשה הפגין כבוד וחיבה כלפי בני העם היהודי.

לצורך עבודת שנים נהיה ג’ו גלזר המנהל היהודי שלו; זה נהפך וגם לחבר קרוב. נקרא נקרא ג’ו שהציג בוהה מול לואי את אותם הסמל ששייך ל מגן חיים. ארמסטרונג אמר אשר הוא יענוד את השיער בגאווה, כאות הערכה לכל מה שעשו בני העם היהודי למענו.

במהלך שנים המשיך לואי ארמסטרונג לדבוק במוסר שבו אנו עובדים שהותיר בתוכה רושם מכריע בצעירותו. הנו הופיע במיוחד מ- 300 הופעות בשנה, כמו כן הופיע בייחוד משלושים סרטוני וידאו. או לחילופין 1950, הוא נהפך לאייקון אמריקאי, שייצג רק את ארצו בסיבובי הופעות בין-לאומיים בשוודיה, קופנהגן, אנטוורפן, לונדון, המבורג, וינה, ישראל, לבנון ומצרים, ממוצע מסוג 2 הופעות ביממה.

תמלול הקלטות לבית משפט של דבר הוביל קצב קדחתני נולד להתקף לב, מהצלם אינה התאושש מעולם.

ב- 1969 טיפל דר’ גארי צוקר – מכר יהודי ורופאו הפרטי – בסצ’מו בביתכם החולים אזור ארץ ישראל בניו יורק. בעודו מרותק למיטה בשל ממחלת לב ממש לא קל שגבתה לסוף דבר רק את איכות החיים, היוצר ארמסטרונג את אותה זיכרונותיו האחרונים בעניין יחסיו שיש להן משפחת קרנופסקי.

תמלול הקלטות בן 65 דפים, תיאר ארמסטרונג מהתחלה את אותם שגרת הערב שהיא משפחת קרנופסקי, וזכר איך פתחה בו קבוצה יהודית את אותן ביתה ואת ליבה למענו. הנו נתן לו את כל הקרדיט בנושא סוג המוזיקה המתקדם שפיתח.

מלבד זאת הוא שיבח את אותם שאר בעלי הקהילה היהודית שהתייחסו אליהם בכבוד, כבן אדם, נעדר איחוד לגוון עורו ולחלק אמסטרדם מהצלם הגיע.

הוא למעשה התפעל מהסולידריות המשפחתית הנקרא בני העם היהודי ותיאר באיזה אופן ממחיר השוק ילד אידיאלי נתפס כמתנה יקרת-ערך המביאה עמה גילה ועונג גדול מאוד.

מלבד זאת, משמש ייחס ליהודים שסייעו לדירה את אותו מוסר הפרויקט האנרגטי שהוביל את הדבר מהמדה חיי האדם. נקרא הלך בעקבות הדוגמא שאנו הציבו בפניו, מעוניין מעצמו בזמן האחרון, או אולי שהגיע לפסגה.

הנו הבחין באופן זה שבני המשפחה עבדו וחיו כצוות כולל בתוכו יעד משותפת. זה התמודדו בעלי האתגר הכרוך כמקור הכנסה בעזרת התמדה, מלעבוד מסובך, סיוע הדדית ואכפתיות. הסולידריות שהיא שברשותכם הותירה שבה חותם מעמיק.

“העם היהודי יכולים להיות נשמות טובות”, נקרא נכתב ע”י.

ארמסטרונג קופירייטינג לגבי הערכתו לעובדה שהם נלחמו על מנת להעלות בדרגה את אותם גורלם על-ידי פועלים ממש לא קל. בסקטור לנקות חשמל לגבי מחאות.

“כל משך החיים של אוהַב את העם היהודי” הצהיר בספרוLouis Armstrong and the Jewish Family . “הם עובד היו חם ונדיבים כלפיי, הדבר שהיה באופן מיוחד גדול מאוד מבחינתי – ילד שהיה זקוק למילה טובה”.

יש להניח שיותר מכל, לואי ארמסטרונג תמך באהבה לזולת. חיוכו העצום והקורן נהפך להיווצר סימן ההיכר מהם. אין ספור אנו השפילו את הדבר והתנכלו לחדר, אבל הינו מעולם איננו חיפש נקמה. באתר זה, הינו עודד את אותו המעריצים ממנו להסתכל בעניין חצי הכוס המלאה, לבקש את הסיפוק וההנאה, להכנס לעיסוק מסובכת, ולהפיץ ברחבי אירופה אינטימית ורצון מצויין.