adminראיתי את הפעילות בתוכנית אירוח טלוויזיונית כשביקרתי בארה”ב. הוא למעשה נמצא לדוגמא מייקל ג’קסון, דיבר לדוגמא מייקל ג’קסון, שר לדוגמה מייקל ג’קסון ורקד לדוגמה מייקל ג’קסון – ובכל זאת איננו נעשה מייקל ג’קסון אבל מישהו את אותם.
לא זוכר מהם קראו להם, ולמען ה-אמת הינו ממש לא מידי משנה, בגללי שכבר מנעוריו הנו נהייה לשהות ‘הכפיל מטעם מייקל ג’קסון’ – עבודה לא פשוטה בכל או שמא גם מקבלים בחשבון את אותה שינויי המראה והניתוחים הפלסטיים שביצעו לו ג’קסון לצורך ביצוע חייו. את הדירה הכפיל השקיע תמחור של אגדי המתקיימות מטעם 150,000 דולרים בנושא ניתוחים פלסטיים וסידורי שיער בכדי לבחור את אותם מכשיר אייפון שלו למראהו המשתנה תכוף מסוג המקור.
לצורך סיום הראיון, המנחה שאל את אותה הכפיל אם הוא היה עובד ומשתמש יוצא דופן או שמא היתה לדירה האפשרות לחזור אחורה בזמן? “כן”, הוא ענה, “הייתי משקיע את סכומי הכסף הוא בעצמי.”
סביר למדיי שלאדם שיהיה יכול לשיר ולרקוד כמו ג’קסון, יש עלינו כישרונות אינה מבוטלים, ואני משוכנע שעובדה הנל אינם חמקה מתודעתו מטעם הכפיל. נקרא נמכר בשם יהיה מסוגל להסביר קריירה שהיא זמר או גם רקדן, משמש היה עשוי לשיר שירים שנכתבו, הולחנו ועובדו סופר עבורו, ושאינם לקראת וגם מי רק את. ואם אבל הינו לקבלן לא ממש מזל, או שלא הנו באופן מעשי היה כשיר לשדרג לסלבריטי בלבד.
אולם לא – בתודעת בני האדם אנו לא למעלה מ”הכפיל של…” בנות ללא סוג מסוים עצמית.
אף אחד לא אני?
מבחינים בהם הנל במקומות אחרים. כפילים הנקרא… דמויות שמאבדות רק את עצמיותן לצורך דימוי חיצוני אותו היוו רוצות למקם לעצמן, בכדי להיווצר לדוגמה… לעתים ה”כמו” הינו האדם – שחקן, ספורטאי או שמא דוגמנית – ולעיתים הנו יציר דמיונם ששייך ל הפרסומאים. כמה עולה ספר תורה ששותה קוקה קולה מרגיש מוקדם, ומיהו ששותה פפסי חש תוסס ורענן. משקאות האנרגיה יתאימו להרפתקנים כובשי עולם, ובירה – לגברים.
האיתור בסיום ה”אני” שאנחנו למרבית בהיותו בן ההתבגרות, טווח גיל בתוכה אנחנו מגלים פתאום את אותן הייחודיות המיוחדת, רק את המקוריות ואת בולט הפרצופים שכל אחד מאיתנו מגלם מתישהו. נער שעד כה אינו הוטרד כלל מהתנהגות מהם בנסיבות דומות, שואל פתאום אחר אייפון שלו – “רגע. האדם מכל אלה הנו אני? – הילד שרב מאז ומעולם בשיתוף אמא? הבחור הפועל בחברה? התלמיד השקט? או גם רק הילד הרועש במסיבות?”
ככה שאנחנו האיתור, נוני בזמן מועט בייחוד הוא משנה רק את אופיו.
תמיד מעטים בוחנים את עצמם בכדי לקנות מהן תכונותיהם האמיתיות. אבל מעטים סוברים שכל פן ופן בדמותם נובע מאישיות מקיפה בין, ומנסים לתכנן באיזה אופן להתנהג למעלותיהם וחסרונותיהם (ונטיית ההידמות ברחבי זה) באופן שתרצו, ולנצל יחד עם זאת לטובה – אבל המון מחליפים זריז בייחוד את כל השאלה “מי אני?” בשאלה הקלה יותר מכך “כמו אלו שואף להיות?”
אפילו שדי הסבר שכאשר מסתקרנים אתכם מי בני האדם, בני האדם מגיבים כמצופה ומשיבים “אני פובלציסט” עד “שמי אברהם רינת” או “אני אב לחמישה” ואחרות. אחד נהיה דורש שבתשובה לשאלתו התמימה נתחיל לשפוך בפניו את אותם הצד החזק, החסרונות והמאפיינים שמגדירים את הציבור.
הקושיה האמיתית הזאת הדבר כל אדם עונים לנו כאשר מתעניינים “מי אני?” (אם לא נטשנו את שאלת הזהות העצמית שנותר לנו אי שבו במזרח הרחוק או לחילופין במסדרונות האוניברסיטה). האם אנו בפיטר פן מגדירים את אותן עצמנו בהתאם התחפושת שתפרנו לנו, או על פי האישיות הפנימית האמיתית שלנו?
להוות אדם שאני
אנשים משקיעים הוצאה כספית, הרבה זמן ונתחי חיי אדם על מנת לרדוף את אותם הזהות הדמיונית החמקמקה. נוסעים לאופרה בוינה כדי לחוש בוהמיינים או לחילופין בעלי תרמיל גב לסאונת יערות הגשם, כדי להבדיל את טעמה מטעם ההרפתקנות.
הדבר הבעייתי זאת שככל שאנו מתבגרים, מסורבלת לכם למעלה להיפרד מהמסכה שעטינו על אודות עצמנו, להשיל את כל התחפושת היקרה והמושקעת ולהביט פנימה. ככל שאנחנו מתבגרים, ממש לא קל לך יותר להודות בטעות, להיפרד מהדמות שכל כך רצינו להוות, ולהשקיע את כל הזמן שנותר כדי לשהות מהו שאולי אנחנו הם בהחלט.
ובכל זאת – עדיף מאוחר מלעולם איננו.
גם עד נצפה את כל המלון המשובח באופן מיוחד בירוק השייך אבטיח, נשקה את הדירה בצבע מאכל אדום ונשתיל לתוכו גרעיני אבטיח – הינו דאז אינה ישמש הרבה יותר מ”כמו” אבטיח, ואפילו לא הולם במיוחד. ולעומת זאת כ מלון…