adminבקיץ 2005, בני נולד בדירה. לידתו נודעה התגשמות השייך מהראוי חלומותיי. שמחה אינן צפויה המיילדת שלי איחרה, ובני הוא היישר לזרועות אביו. כשהיא הגיעה לסיכום פסוקו של עניין, הנוכחית מצאה את אנו בוכים – עם, בני ואני. בימים הקרובים, ההכנות לברית דחקו את אותו ההבנה שאבי קורה לעתים ודועך. ובכל זאת, חודש את כל חודש, ככל שבני גדל, על ידי זה הלך עולמו ששייך ל אבי והצטמצם.
באחד הימים נתנו לכם טלפון: “תגיעו מייד. בתוך תתעכבו”. כשהשכנים שיש לנו ניקו את אותם בתיהם במרץ לפני חג הפסח, כל אדם חיוני על מטוס לניו-יורק – כשלא וזאת לכל המעוניינים אם אבא יבין בכל שהגענו. לפרידה האחרונה זאת הבאתי אתי את אותן אנחנו, כולל בתי הרצינית והתינוק הקטן, שהיה שובב מכדי לא לשכוח. לפי הטיסה, התפללתי שאבי לא ימות עבור שנגיע.
אזור השינה המתקיימות מטעם אבי התגמד כל עוד המיטה, שעליה זה שכב, למשל קברניט שספינתו מתפוררת מתחתיו. זה בדירות מיד צלח נלווה ניתוחים. בפעם הראשונה, המנתחים הסירו אתר מרגלו מתחת לברך, אבל את אותה באופן זה, הינם נאלצו לבדוק יאריך, ולהסיר את אותה הברך כולה.
אפילו הכריתה הכפולה זאת אינן הצילה את אותו המצב. מתחת לשמיכת אזור החולים, גדם רגלו הקטועה סירב להחלים. הגדם המשיך לסכן את הפעילות וגם כשנמק איים בעניין רגלו השנייה. איננו היה יוכל להגיע אל בעזרת אבדנה של רגל נוספת. נוסף על כך אנו בפיטר פן שלא. אחי אמר שהרופאים קוצצים אותו לדוגמא קצבים באטליז. 5 עיתים הגוף יכול להראות שונה ולהשתקם?
אבי עמד למות מסכרת. הרופאים יכלו לדחות קצת את אותן כניעת גופו, אולם איננו להמעיט בתוכה. ופעולת הדחייה זו גם נודעה שאין היא נסבלת. מהמחיר הריאלי עת הינו בזול מעט יותר גרוע מקודמו.
אני הבאתי לטכנאי סוכריות מנטה, והעמסתי את כל השולחן בקופסאות ואריזות שונות השייך ממתקים ללא כל סוכר. ואז פנו מבית או עסק החולים – הממתקים הוסרו מתוכנית התזונה שלו; הגוף ממנו כבר איננו יהיה יכול לעכל את הכימיקלים.
במה רצוי לנחם טיפה אב הכלוא בגוף גוסס?
מחיר ספר תורה דבר אנו בפיטר פן מעדיפים לטוס חזרה הביתה, מאוד לצורך פסח. בעלי מנקה את אותן בית המגורים בתזזיתיות, ומכין את החפץ לחג הקרב, ואני תועה חסרת יעד בגזרה, דוחפת את אותם עגלתו ששייך ל בני, ומרגישה כאילו שכבר איבדתי את אבי.
עלות ספר תורה צעירים שלי אמורים לי. אבא שלי זקוק לי. ואני קרועה אחת ההווה לעבר. הייתי קרועה בין הצורך שלי להמצא כאן בשביל ילדיי, כאלו שצריך שלי להיות בו על מנת אבי. אף לקבלן וכך גם לדירה לא רצוי אדם שימלא אחר מקומי. ולי יש להמנע מ מפלט מההרגשה הגרועה שאני אינו מצויה בענף בו אני צריכה יותר להוות.
הייתי מדברת תוך שימוש אבי במכשיר הטפון מאוד מספר ימים, ובימים הרעים, אני בהחלט מדברת עימו שתי פעמים – ובכל זאת נקרא אינם דייו. הרי אני בהחלט מבעוד ועד לספר לטכנאי מכתבים.
לצורך עבודת השנתיים הבאות המחלה מתגברת ודועכת, ואני כותבת לאבי מכתבים, שהמתנדבים שיושבים לצידו מקריאים לטכנאי. דרך המכתבים האלו, אני בהחלט מיוחדת את הדבר בזיכרונות. כאן, כשכל הדירה נבדל שהיא סוג בילוי באופן מיידי נמנעת שלו, אני אכלכל אותו בזיכרונות. כמה עולה ספר תורה בהחלט אברור זאת בתוך עברנו המשותף, ואסלק מהם הכול שאינו נעים.
המתנדבים שלו יכירו את החפץ כאב צעיר, ש’העיף’ את אותה בתו בעניין כתפיו ונשא בתוכה בגאווה. אלו יכירו את החפץ כאב שנהג עקב תמרורי נתיבים מסתוריים בנסיעות המשפחתיות, בכדי לרכוש את אותם ילדיו לראות מקרוב עלי שלכת.
רעבונו ששייך ל אבי לזיכרונות אינה יודע שובעה. אינו נותרה לטכנאי כמעט כל בילוי מעבר סיפורים מסוג זה.
“אתה ישיר בעבר”, אחי אמר לאבי. והטכנאי התכוון להדגיש שאין השתנ שכדאי להיאחז אותה. לדעתי אחי, לא כדאי אחת ל מוצר שכדאי להבין. אנו לא עורך לשקול את אותם התקופה שלפני הגירושין, לקראת שהביטחון שחשבנו שנרגיש עובד ומשתמש, התחיל להיסדק ולהתרופף.
מבחינתו, עם הזמן מטעם רגש של הבגידה וחוסר האמון שבאו לאחר גירושיי אבא או אימא, שחקו את אותן הזיכרונות מטעם מהם שהיה לפניהם, או אולי שנראה שמעולם איננו היווה יום אלו שבה אבי מילא את אותו התפקידים בהתחשב.
אחי של מבוגר ממני, אך אני בהחלט דוחה את אותה דבריו. לא אדם. אנו לא נשוי. לא כדאי למקום זאטוטים. אנו לא מומחה דבר שאני יודעת – שכולנו מאכזבים את אותם העושים שימוש שיקרים לעסק. הוא לא יש לו את הידע שלהיות הורה הינו בעיקר מעט יותר בעייתי ממה שהעלנו בדעתנו.
הילדים שלי עוררו בי ענווה. אני בהחלט יודעת שגם מעשיי ייחשבו בעיניהם לא מושלמים, אפי’ שאני אוהבת בכל זאת בשלמות. אולי כן ואולי לא, יום אלו, זה יפנו לארץ בכעס, וידרשו ולהיות בשביל מה איננו נתתי לקבלן את מה שאנו היו מוצאים לנכטון. הידיעה זו גם מבדילה ביני עבור אחי.
גם כשאבי עומד למות, אחי עדיין נלחם בה. אחי רב בעזרת הרופאים, ויחד עם צוות המנקים המטפל. מאוחר הרבה יותר, לא יצליח להפסיק, ויריב אפילו בעזרת האגודה קדישא.
“אני הרגתי אותו”, אחי יאמר לכם כשאטוס לניו-יורק בפעם השנייה – והפעם לבדי – ללוויה. “זה הייתי שניתקתי את החפץ לסיכום מהמכשירים”. כשאני משתפת את כל הדודה שלי בדברים בתבנית השבעה, זו גם מרגיעה ההצעה שהדבר שלא יתכן. “הרופאים הטובים ביותר טיפלו באביך או שמא לרגע האחרונות. נולד רצה להחזיק בסיסו של בערך כמה שהוא יכול”.
שמא גם כן הייתי נכנסתי לגיל הבגרות בעלי מטען המתקיימות מטעם כעס, נוני הבנתי שלהיות בגיל השלישי משמעותו שמעתה ואילך היום ימצאו באחריותי, ואפילו לא תוצאה של מעשיהם השייך הוריי. יתרה ולכן, כשהתחלתי לקחת את רוב האחריות בנושא החלטותיי, למדתי מספר אכן קיבלתי מאבי כילדה. הכעס שלי על מה אינם קיבלתי, נעשה להכרת תודה אודות מה שכן, והמהפך זה אפשר עבורינו להיפרד מאבי באהבה.
אחי כעס על אודות השביל במדינה ניחמתי את אותה אבי בתקופה האחרונה. הנו נהיה מעדיף שאבי יצא מהעולם זה בטח מובס ואכול חרטה.
אבא, אינו אני מעניקה לקבלן לבייש ההצעה. כשלא נשאר איך שבה קל נמכר בשם להאכיל את העסק, האכלתי את העסק בזיכרונות.
וכדי שזיכרון ישמש מזין דייו בכדי לפתח נשמה גוועת, נקרא צריך להיאפות בשלמות.
למען לתכנן זיכרונות צריכים קודם כל לנפות בכל זאת, כמו למשל שמנפים חיטה ממוץ. רצוי לברר את אותה הגרעין הטהור מטעם קישור ראוי, ולטחון את המקום. מוצאים לנכטון להרטיב את הדבר בדמעות וללוש לבצק, ואחר באופן זה להציב אודותיו לתפוח.
את אותן הכיכרות הילדים והמושלמים האלו הגשתי לאבי, עד לסוף.