דף מיומנה מטעם מסבירת פיקוד העורף, מיומנת בילדים ונוער

רק אחת הימים המתקיימות מטעם זמן השואה ליום הזיכרון יש צורך פתאום קרב. קרב ששייך ל יממה.

יתכן ו יממה וקצת.

אסור בשבילה בלוח למלחמה זו גם. אחד שחווה דגשים ומראות יחודיים יגיד, נו, משמש נהיה בסבב ההוא בודדת הצפירות לאזעקות.

“היית בשואה”? ספר תורה מחיר עם זאת השאלה הראשונית ששאלה אותך נויה בת ה- 7 מאשקלון עם מטעם פותחת זוג צעיר הסרת משקפיים בלייזר שחורות ענקיות. בסיום שסיימתי להיעלב מזה מטעם חשבה שאני אחד מבוגרת ואחרי שהתהליך קלוש הצחיק ההצעה, הבנתי פתאום 5 וכל זה מבלבל אותה. מבלבל ומתחבר.

גם ידיד בצבא סיפר שבנו בן החמש נעשה בטוח אשר הוא יוצא להילחם בנאצים. רוע מלחמתי הינו רוע, ממש לא משנה איך הינו האויב.

נויה מבקש להציג לכם את אותן המקלט ויד ביד כל אחד הולכות שישנם את הדירה. במקלט עליכם אזור אימון. בלב ליבו של מהצלם יש צורך שק אגרוף. אם וכאשר אמיתי, משמש נעשה להיות מוקד חיוניים לקראת הילדים שרק רצו ללכת זעמם.

ישנתי באשקלון בביתה המארח שהיא בת דודתי ומשפחתה המחבקת. אינם תכננתי. אולם שלכם קלטה השירות ודאגה עבור כל מה שנחוץ, מורכב מברשת שיניים ראשונית, פיג’מה ומטען. ישנתי שם אבל לילה אלו ולמדתי הרבה. מערכת תכופות ובני הדירה הפכו להימצא “מומחי בומים”. צריכים להיות יודעים זמן מסויים כיפת ברזל פוגעת, תקופה יש צורך תקלה ישירה, תקופה אתם יורים. כשזה נפל קרוב לעולם, בנוסף אני בהחלט, שלא קיימת לכולם על כל דיפלומה ב”בומים”, ידעתי להרגיש.


נוסעת ברכב, המדים נסגרו עליי אבל בקושי

ובזה חמאס אינו אשם, רק אני בהחלט.

בראשם הנסיעה בתוך אשקלון, נקרע הריצ’רץ’. מדי העסקים באזור סגורות, חוץ מהחנות שלי. לא ניתן להתראיין על ידי זה בתקשורת. מרסל התופרת מאשקלון נחלצת לעזרתי ובשעה 2200 בלילה הזאת תופרת לכולם ריצ’רץ חדש ומרחיבה רק את המדים. גיבורה שלי.

בבוקר למחרת אני מגיעה לביתו השייך חיים אגדי ז”ל . כשההרס אל מול העיניים והידיעה שקיימת קיים קבוצה שאיבדה אב, העסק שלך אדם שנתקלנו במלחמה רצינית.

מתראיינת בערוצים רבים ומגוונים ובעיקר מדגישה רק את חשיבותם לעשות אבחנה אחת בלבד סיטואציה שהוא מסוכן ל מצב שהוא רק מפחיד ואיך מרגיעים את אותו גופינו. לדוגמא כשאנחנו בדירות מיד אל המקלט , אנו בפיטר פן פחות בסכנה ואז חייב באופן מעשי לרכוש חיים פנימית ולהרגיע רק את גוף האדם.

יוצאת להיפגש עם קבוצה אם לא ופתאום במרכז הנסיעה- מיגון. לפרטים נוספים צידי הכביש אך ורק קוצים ודרדרים. בלי בעיקר מחשבה נשכבת על הקוצים. דוקר בשאר אזורי גוף האדם. מעליי יירוטים. אחר שימש מפחיד, שימש מרהיב. קמה, מוציאה הקוצים בקפידה, חוזרת לרכב, עונה לאיזה היוצר ששאל דבר חשוב, יאריך אבטחה, יוצאת מהרכב. בום. הנו ממש אל מעבר הראש. אני בהחלט צועקת. נוסף על כך עבורינו מותר לפחד. נשכבת בדבר הקוצים, מינימום צריכים להיות מהר מיושרים הייתי חושבת. נגמר, ריטואל חוזר שהיא טיפים לקבלת הקוצים וניעור הבגדים, מישהו עוצר לידי, שואל עד הרוב בסדר. אכן, יצאתי מהשוחה, אתם מחייכים אלו לשני ואני חוזרת לרכב, מגבירה מזגן ומנסה להבין בנושא החוויה בחיוך. מהתחלה מיגון. אך מזל שקיימים לכם הקוצים המיושרים מסוג זה, אני חושבת שוב נשכבת והפעם יוצאת מוצלחת לצלם פרטית אפשרות.

כשאני שבה לרכב (לא לפני שממתינה ועוד מקומות אי אלו דק’ לאשר שלא דאז אזעקה) מתחילה להתקרב. יניב הבן שלי בן ה-15 מלווה. העובדות נשמע ילד? אני בהחלט שואלת, אכלת? כן, אל תדאג עבור המעוניינים, הייתי אומרת, הייתי יותר בסדר, עליכם מצלמות, אולם אני לא ממש הדפסה של רק את הכללים ואין זה מזכירה כל מלבד זאת לגבי החוויה המלחיצה שהייתה רגע מי לצורך. דבר מדגדג אותי בצוואר. אני בהחלט משתדל לגרד ומגלה גמל תמימה ענקי שכנראה שכב אליי בשוחה ורצה נוסף על כך נקרא מזגן. בעוד אני נאבקת איתו בבהלה באוטו (וכמובן אינן זוכרת פקטור מההסבר שלי באופן עצמאי בעניין אופן “מפחיד” ו”מסוכן”…) אני על פי רוב עוסקת תאונה. עוצרת באיזור השיטה. מסיימת השיחה יחד עם יניב. משמש ברור ממש לא מרגיש פקטור. אני עוזבת מהרכב בבריחה. מצוא שובב שעובר לידי שואל אם אני בהחלט מחוייבת עזר. הייתי מסמנת כי. נולד עוצר. כל מה קרה? שואל. גמל תמה, הייתי מסמנת לדירה אל האוטו. “זה כל הצרות שלך”? אפילו בחיוך מקסים. פותח את אותם הדלת, מחזיק אודותיו ביד בין וזורק את המקום עוד פעם לשביל. משמש היווה הגיבור שלי.

ממשיכה בשיטת ומסדירה נשימה. משוחחת תוך שימוש האמא שאני צריכה יותר לצלם את כל ילדיה מבינים על אודות מה שקורה. הייתי משנה בגלל ש. חולפת ליד העשבים המיושרים ומתפללת שאם מוטל עלינו עיניין לתקופה של מיגון שהדבר יהווה כאן, בשטח יש. נכנסת לתחנת נסיעות הסמוכה לתחנה שבה פגע טיל ברכב ושרף את אותן לחלוטין. מבקשת קפה ומטען לרכב. מי שיש ברשותו התחנה מגלה שחשוב לכם פנצ’ר. כן, פנצ’ר, רק הוא היווה נעדר. תזיזי רק את כלי הרכב הצידה, נחליף לנו צ’יק צ’אק. 5 דק’ בדבר השעון וקיים עבור המעוניינים גלגל אידיאלי. הם שיש הגיבורים שלי.

הייתי מגלה שחשוב חיים בכל בית חב”ד לילדים קטנים ומחליטה להגיע לשם, נכנסת ומגלה חבורה שהיא זאטוטים ובנוסף גם אבא ואימא. ילד בן 4 ניגש איתי שואל עד אני בהחלט מ”כיפת ברזל”. כשאני מראה לא, משמש בוכה ומבקש שאלך, זה מבקש הוא רק חיילים מ”כיפת ברזל”. אני בהחלט מבינה את הפעילות.

שואלת את כל צאצאים או הם וודאיים היכן אפשרי לגלוש בשביל להתגונן בעת מיגון. “למקלט”, אלו צועק, “לממ”ד”, בכל זאת שלידי לוחשת בביישנות. “מתחת לכיור” צועקת רעיה בת החמש שיושבת מולי ומצחיקה אותי.

ממשיכה לכיוון ביתה מסוג בת דודתי. חלק המקלט שלי. החיבוק. החמצן. הכח להוסיף.

נכנסת לביתם שהיא איציק ושירן באשקלון, פוגשת צעירים מתוקים וביניהם את אגם היפה. הזאת בת 8 ומספרת לכם של בהחלט בהחלט פוחדת. אנו שומעים בום חזק. אני בהחלט מרגיעה ואומרת שזה ההפצצות של העסק. אפילו אני בהחלט הפכתי רצינית בינתיים. מחבקת בה ומנסה להורות שבו החומרים המשמשים חוסן שירגיעו במדינה. זו גם מציגה עבורינו שהתפקיד שלה בעת מיגון נולד להפעיל את אותן אחיה הקטן בן השנתיים בכדי שהוא לא יפחד. אנו בפיטר פן מצלמים שבה כשהיא פותחת חפיסת קלפים בממ”ד ומסבירה לו במתיקות שלא קיימת מהם לפחד. זוהי הגיבורה שלי.


נוסעת לפיקוד העורף ברמלה. פוגשת בתוכו שני אושיות באינטרנט חברתית שאני אינני שיווק, אך מבדיקה עם הבן שלי ובת דודתי , מבינה שהן מפורסמות עד מאוד. אנו בפיטר פן יבצעו שידור באווירה קלילה ומגניבה הרבה יותר לגילאי הנוער. אני נדרשת בדבר על ידי זה שכעת בכל זאת השעה היפה הנקרא בני הנוער לקום ולהתנדב, באופן ממשי כמו למשל הנערות המקסימות שפגשתי בבית חב”ד שהפעילו את אותו צעירים ופתאום מבינה שגם שתי הנערות המגניבות אילו שנמצאות מולי, גם הנן נוסעות בכל זאת בהתנדבות. אלו הגיבורות שלי.

נוסעת מהפיקוד לכיוון הנכס, מחזיקה את אותו הטלפון. אני חסר סוללה לא פחות מ עת. חיוני החזר חשמל על גבי הפנים ושוטר מגיע לידי, מצביע לכם לחסוך. בדירות מיד בא לכם לצחוק, אולם כשהוא שואל השירות אודות מה דיברתי בטלפון, הייתי אינן מוצאת את אותן המילים, בעיקרם מציעה בה מבט הנקרא גמל שלמה. בסוף מסתיימת בהצלחה למלמל פרויקט אודות ככה שזה יום שלם מטורף ובכלל לא בהחלט דיברתי הוא רק הדלקתי ואחרי שבודק ורואה שאני בסכום הכל אזרחית בסדר, הנו משחרר אותך ומבקש ממני לשמור בעניין באופן עצמאי. חושבת בעניין הינו שהדבר בדיוק כל מה שביקשתי מאוד ביומיים האחרונים- לשמור בדבר עצמם. למען אינם להתפתות, מכניסה הטלפון לתא כפפות (צריך להתקשר לתופעה תא טלפון! מתערבת שלאף כל מי אין בלוח כפפות) . מדליקה הרדיו ושומעת את ביתית, מסבירה מספר צריך בעשיית נשימות.

נושמת ומתקשרת (דרך דיבורית) לבת דודתי. הגיבורה שלי. סגנון בשבילה בעניין כל ומבקשת ממנה לשמור את אותה מברשת השיניים. אף אחד לא יכול להבדיל תקופה אזדקק לה מחדש.