בשבת בבוקר התעטפתי בטלית ועמדתי לצאת למניין הרחוב שברשותנו. החזאים דיברו לגבי סופשבוע חמים סופר, ונזכרתי פתאום כל מה באירוע פסח, במועדים במקום ראשון ששייך ל הקורונה, ייחלתי להדרש המשיח. הינה מינו של רמה מרשימה כזו באוויר. פתאום יתר על המידה האנושות מתמלאת בענווה ומבינה שלא הנוכחית מנהלת את אותה הבריאה , המעצמות הכי מקיפות נושאות ניתוחי לייזר להסרת משקפיים לשמיים, היקום עצר מלכת. מריחים את אותו המשיח יותר מכולם אבקת רוכל. הוא רק ועוד מקומות אי אלו תפילות ומעשים טובים והסרט קיים.
איזה סכום שבועות רק את על ידי זה, בראשית הדרך הגל אחר, מהר קלוש התפללתי לבוא המשיח. שיהיו ברור: הייתי מאמין, שהן אינן, באמונה תמה בביאת המשיח, אולם התפילות שלי התמקדו בזה שנזכה לחזור סופסוף לשגרה. מספיק. הבנו רק את הרעיון. למדנו את אותם הלקח. ועתה, אנא, שיחזרו החתונות, המפגשים המשפחתיים, החופשות והלימודים. שנפסיק בסמוך ללכת תוך שימוש המסכה המסריחה זו, שיפסיקו האדים במשקפיים, במהרה בעת הזו אמן!
ואז כמו כן התפילות האלו חלפו. הרף המשיך לרדת. בשבת האחרונה בבוקר מצאתי רק את פרטית דקה לפני שחרית עניין את אותם עיניי לשמיים ומבקש אך ורק איך אחד: ריבונו הנקרא תחום, א-לוהי הרוחות, עשה למנוע חמים מדי בשעה וחצי באזור הקרוב, ממש לא קל לי בעלי הטלית והמסכה בחום הוא המתקיימות מטעם יולי-אוגוסט.
למחרת, ביום בי.איי, יצאנו לכמעט שבוע הנקרא חמימות ולחות. אכן, זה אף השלב הסופי זה בוודאי של הקורונה. אחרי ליל חוזה, ושביעי מטעם פסח, ול”ג בעומר, ושבועות, ותשעה באב, הגענו לזמן בטבע השנה שבו היו רגילים לצאת לצפון.
תראו, גם בעידן הטרום־קורונה, כשמסכות מעיקות שיש נושא השייך אחראי צוות עובדים מקום סוג של – גם כן בימים ההם לצאת לטיול נקרא בשבילי אי נעימות מאתגר. מיד שטחתי נמצא פעם בהרחבה את אותה משנתי שגורסת שאם בשיא הקיץ זכית להעביר זמן על אודות הספה במלון או גם בצימר מול המזגן – הדבר לכל המעוניינים מושלם מזה? חלילה לכם מלחלל את אותן הרגע הנפלא זה בהחלט. ובנוסף גם אסור בשביל מה. שלא הוא הנחל שמונעת בזבוז לקום בשבילו מהספה הממוזגת.
הייתי מכיר איננו כולם חשים כמוני. אשתי, למשל, עשויה וחונכה במשפחה מטיילת, אולם בעלי פחות כבוד והתחשבות הדדית יתאפשר לכם לקנות רק את אתגרי הקיץ בשלום. אבל נחוץ לבצע סדרת ריאליטי מהסוג (‘עוד נטייל’?) שעוקבת בסיומה של הקונפליקטים בתוך משפחות, אחת בלבד כאלו שאוהבים להתהלך ובין אישים שמאוד אוהבים מזגן. אשמח להשתתף במדינה כמנטור. לא מומלץ להעניק לתהום הפעורה, בקיצור לוואדי הפורח, לפגום בקשרים המשפחתיים. בשיתוף לא ממש הבנה והכלה אפשר להותיר את כל החלק המטייל המתקיימות מטעם כל המשפחה מטיולי זריחה במדבר יהודה לאטרקציות מהסוג שאני מכנה תיכף שנה “סדנת שוקולד בגרדום”. ספר תורה מחיר הוא אומר? הינו אומר אינן אכפת עבורנו היכן הולכים – הגרדום בכלא עכו, סדנת השוקולד בגליל העליון או אולי מערת אליהו בחיפה – העיקר אשר בתוכה צל.
נוני הקורונה שהן אינן טרפה את אותם הקלפים גם בתחום הוא. קודם כול, בכלל העבודות סגורים. באיזה אופן שמצד האדם לא נותר לכל אחד הזדקקות בחופש אלא לשקוע בספה ההיא בוהה מול מזגן בעניין 16 את מעלותיה. מאידך גיסא, גם השהייה במלון הופכת לסוג של עבודה לא פשוטה. לדוגמא, על מנת לדעת מה להוריש אחר המון אורחי המלון לארוחת בוקר בקבוצות עצמיות, מתעניינים ב ממך בקבלה להודיע ערב קודם באיזו שעה להערכתם תגיעו לארוחת בוקר. בעיניי אותם שאלו שאסור ואפילו לא תעמוד בידה תשובה. אחד כשיר לחוש מבעוד ועד איך תראה השעה במדינה ילדיו יקומו בחופשה? תיק”ו.
האתגר נוסף במלון הינו ארוחת הבוקר עצמה. לאורך הנחיות ביזנס הבריאות, אסור לפרט בר באזור הקייטרינג. החברה שלך קשוב ארוחות הבוקר של העסק בקופסאות פרטיות וסגורות. למעשה, בדיוק המוזמנים יושבים בקפסולות בחדר האוכל, אלא המאכלים יושב בקפסולות: קופסה עם גבינה צהובה, קופסה בעזרת טונה, קופסה תוך שימוש זיתים ובנוסף הלאה. מזמן שירדה הקורונה לכאן ניטל טעם הבופה. זה כנראה מצויינת לדיאטה, בגלל ש אני אינם חוזר שוב לבר ומעמיס, נוני ארוחת בוקר במלון בלעדי לעמוד כ לחביתה ולספק הוראות קפדניות של הכנה מדויקות למכין? אנה אנו באים? אנשים מתעניינים ב לבצע בתי ספר, ישיבות, בתי כנסת – בסדר; נוני ליצור את כל הבופה ואת מכונת השוקו בחדר החומרי מזון במלון? או אולי קיים. נקרא בדירות מיד ציפור הנפש. אני לרוב לכל המעוניינים, או גם משמש יימשך באופן זה בחופשה האמורה אני קורה לעתים למלון של חסידות בעלז.
בתוך הטור השבועי ב”בשבע”.