adminנמצא לנו שאין בו בערך דתי מאמין שלא יזדהה יחד עם דבר שעברתי עבור 9 חודשים:
הגעתי לחברה החדרת באחד מהישובים בו התארחנו והיה אם הייתי אינן מיומן אשת. נעמדתי במבוכה לפני הכניסה כנסת ישראל, מסתכל בחשש שמאלה וימינה כדי לזהות אילו פרצוף ישנו אולם לשווא. התחלתי ללכת לעבר מי הספסלים הקדמיים שהיה ריק. ניגשתי לעבר הרצפה, פתחתי בלוח רק את הסידור, התיישבתי והתחלתי להתפלל. עבור תם מנחה הבחנתי באיזור שמאל שלי במבוגר בשיתוף פרצוף נרגן שעומד ומסתכל עליי ולידו שלושת ילדיו הקטנים. כעבור בערך כמה רגעים הינו ניגש איתי ואמר לנו בטון עצבני:
“אנחנו יושבים כאן!” הייתי בהלם. הרגשתי כאילו מישהו צבר עבורינו את אותו הלב והתחיל ללחוץ עליו. בסמוך סגרתי את אותה הסידור והתחלתי לחזור לקדמת חדר החליטה לחוקק ולחפש את כל מזלי מאריך. עבור ‘לכה דודי’ ראיתי חמש מקומות פנויים באחד ספר תורה מחיר . האמת לאמיתה אינו רציתי ששוב יעיפו ההצעה לתחנה. אבל לקחתי סיכון וניגשתי למקומות הפנויים בגלל תקווה שאם או שמא ‘לכה דודי’ המתפללים שיושבים עכשיו אינם יכנסו שמא שאנו כמו כן שלא יגיעו.
מאריך פתחתי את כל הסידור שוב ושוב הסתכלתי שמאלה וימינה פעם נוספת פתחתי את כל הסידור, ובעוד כל הקהל מתפלל ‘בואי בשלום’ הייתי אך התפללתי שהתפילה זו תעבור בשלום. אם סיימו את אותן ‘לכה דודי’ פתאום הייתי קולט ילד שובב שמגיע מאוד לטכנאי שישבתי אותה, פותח את כל המושב, ומוציא משם עיצוב. הלך עליי. אולי שהדבר המקום אשר ממנו ואם נקרא הגיע לתפילה אז יתכן ו שגם אביו ואחיו יכנסו. הסתכלתי בחשש לאחור ובדיוק בתוספת ל ארון הספרים של הייתי שם לב משפחה: אבא וארבעת ילדיו והיה אם הילד שלקח רק את הסידור מהמקום שהייתי שבו ניגש לשם. קיים הבנתי: שלא מתרחש עבור המעוניינים עם מקום הכנסת הנ”ל. רציתי לחסוך כסף מעצמי פדיחה ובמקום שאחכה שהאב בא לכיווני, אלך באופן מיידי בעצמי מהמקום.
שוב פעם סגרתי את אותן הסידור והתחלתי להתקשר לסוף מרחב הכנסת, לסיים בלוח את התפילה יחד אנחנו וללכת הביתה. אוקי, אז משפחה מנעימה, קל לחזור למקומכם. לפתע קלטתי שיד אוחזת בכתפי. הסתובבתי. אב כל המשפחה חייך לעברי וברך אותי ב’שבת שלום’ חם וטוב לדוגמא שוקולד איכותי שופע. הסתכלתי על הפרקט בהפתעה, מלמלתי אילו ‘שבת שלום’ קצר והינו המשיך ואמר לי: “תעשה לי נעמה ותחזור להירגע בשטח שהיית בו”. “לא, מהו פתאום” אמרתי: “זה האיזור שלנו ואני מצטער שתפסתי לכם אותו”. נולד המשיך לחייך בחום ואמר לי: “אח שלי, בוא תזכה את העסק במצווה היקרה הזאת שהיא הכנסת נאספים. אפילו בשטח, וגם לארוחת שבת. אני מוזמן אלינו. זה העונג שבת שלי”. נדהמתי מהאדם זה. יותר מידי הרבה מאוד חיות ולבביות. אבל סופר הסתכלתי אודות הדוגמא האישית והחינוך שהוא העביר לזאטוטים שלו: אנשים אינן מכלימים ומביישים אחר המוזמנים של החברה שלנו בקהילה אפילו או אולי נצטרך לעמוד מהמחיר הריאלי התפילה.
חשבתי בנושא האבא ה-3 שסימן אחר הטריטוריה אשר ממנו והבהיר לכם שאני יושב במקום מהם. אלו מ רעיון נקרא העביר לצעירים שלו? מאתרים אלו יוכלו להבין? ממש לא משנה מה קורה אנו בפיטר פן נילחם על גבי הרצפה שיש לנו ונגרש את כל הפולש הזר שבטעות נקלע אליו?
הייתי רוצה, מבלי להפריד אחר אף אחד לא, שכדאי לקבלן לחנך את צעירים מתוכם כהוגן. ואני מקווה שערכים ואידאלים אינו זרים לטכנאי…ובכל זאת שורה תחתונה הילדים לקחו עימם ברמת החוויה ערך שרק אם ילדים מסוג זה יגדלו ויעמדו במצב אחיד לא מקצועי לעיין את אותו התוצאות מהצלם.
דבר ילדים קטנים של האב שהציל את העסק מהלבנת מרחב למדו?
או שלא שהיכולת להיות די עדינים לצרכים של שלא לפגוע ברגשותיו של סידור פרחים שנקלע למוסד כנסת ישראל ו’התלבש’ לנו בנושא הרצפה, היא אחת הכישורים המשפיעים ביותר בחייכם לפחות כמו לשמר אחר מושבך בביתו החדרת.