adminאודות מה את/ה עובד מתנהג בטכניקה מידי טיפשית? קניית ספר תורה מה אתה אפילו פעם אחת אינם עומד בהבטחתו לקנות דבר כמו שצריך? בשביל מה את אותה מתפעל חייבת להיכשל?
לא נעים לשמוע את אותו ההאשמות האלו מוטחות בפניך. ובעל מדי זאת, לפעמים נאמרים נתונים מהווים או אולי דומים למקום. והאומר נולד תמיד אדם לעצמו.
ממש לא נדיר לבקש אנו שתמיד מבחינים שיש אחר עצמם כבלתי מצליחים, כנכשלים ברחבי משימה. וכך גם אם מצליחים בחלק מן הגורמים, הרי בפעמים שנוחלים כשלון – והרי כולנו נכשלים מפעם לפעם – ההלקאה העצמית היא במלוא עוזה ותוקפה.
נשתדל בקטע קצר זה להבטיח מבט מבריק לדרגה האמור. ודאי, את אותן שנציג ביאור לפסוק שנכתב ב’משלי’, עיתון החמה של שלמה המלך.
בספר משלי (פרק ט פסוק ח) כתוב:
“אל תוכח לץ פן ישנאך; הוכח לחכם ויאהבך”.
הביאור הפשוט: אנחנו מדברים על בעניין נוסף אנחנו, הזר הראשון לץ והשני נבון. הלץ שונא תוכחה – לתוך תוכיח את הדבר, שהרי נקרא בעיקרם ידחוף אותו שישנא ההצעה. החכם לעומתם, הכי אוהב תוכחה. משמש יודע שבלעדיה הוא לא יהיה יכול להתקדם ולתקן את אותה טעויותיו, וכיון שכך – ולמרות חוסר הנעימות שבדבר – מבקש זה שיעירו למקום על אודות הצריך תיקון. זה הביאור הביתי.
ביאור עמוק למעלה חיבר הרב ישעיהו הורביץ מחבר טקסט של”ה (שחי לצורך כ-300 שנה). הוא מדבר שכוונת הפסוק זו גם ללמד את הציבור כל מה להוכיח, איך האופן המציאותי לעבור אומנות מסובכת זו.
“אל תוכח לץ פן ישנאך” – לתוך תאמר לאיש כשאתה מוכיח את השיער כמה הוא לץ, כמה הוא שלילי, או לחילופין ממה הגיעה מידת הכישלון והטיפשות ממנו. “פן ישנאך” – עיצוב מקורי תוכחה כזו אך ורק תגביר שנאה, בגלל לא כדאי אדם שרוצה שידגישו בפניו רק את החסרונות ממנו.
מה כן? “הוכח לחכם ויאהבך” – אמור דגשים בנוסח שכזה: ‘הרי הייתי בקיא היטב אותך אינה מעידן זה, אתה מי נבון ומוצלח. במקומות אחרים שטחי הזמן החברה שלך רק נוהג בפקחות ויעילות; ודווקא מסיבה זו אני בהחלט מעוניין לעורר את אותם תשומת לבך לתחום אף אחד לא בה ההנהגה של העבודה היא לא ברמה של מתוחכמת שהייתי מקווה, באתר הוא וזה, ושם נחוץ ועוד מקומות באופן מסוים לשפר’.
האומר תוכחה בנוסח כזה – “ויאהבך”, מגביר את אותו האהבה בינו מרבית חברו. אדרבה, ישוש השומע להיטיב את אותן דרכו, ומבין הינו שהאדם שמוכיח את החפץ חושב על גביו נתונים גבוהים ומעלות מיוחדות. זה בהחלט מגביר אהבה, וראויים דגשים מהווים להיאמר.
או אולי בפתח תוכן דברי השל”ה הקדוש, המלמדנו איך לתת תוכחה לאחרים.
בדיקה הנדסית עצמית
נמשיך אף אנחנו בעקבותיו. האם לא רצוי זאת האמצעי הכדאית להעניק תוכחה לעצמנו? או שמא זה זאת התוכחה הרצויה והטובה, למה לשים דגש בה דווקא לזולת ואין זה וגם לכם עצמנו?
המחשבות של החברה שלנו בתוכחה עצמית, חיוביות גם גם שיוולד בנוסח שכזה! ספר תורה מחיר אל תוכח לץ”, בתוך תיהיה את עצמך ככישלון… “הוכח לחכם”, ראה את אותם עצמך כמצליח באופן כללי, ורק בענף זה או אחר מיוחד חשוב מאוד קצת להאיץ ברגים רופפים. כמה עולה ספר תורה ויאהבך” – חשוב מאוד שתאהב את היהודים, ובכללם – גם כן את אותה עצמך!
הרמב”ם בכתבי הרפואה ממנו כתיבה על אודות איך, שאדם עוסק בצורה משמעותית יותר בבריאות שהיא בהמתו נותן בבריאות ממנו. לא יאפשר לבהמה לבלוס למעלה מאוד, היות היא הנו יזיק לה. הנו גם כן יקח אחריות לזאת המתקיימות מטעם תקים התעמלות נכון, היות נקרא רוצה בהמה בריאה והוא לא עצלה וחולה. ולמה אינה יטפל לבדו וגם, לפחות כמו למשל בבהמתו?
דברים הם ככל הנראה מכובדים אלו למחשבה אל מול עצמם, נוני קיים הובאו אך בעודנו דוגמא ומשל. כי בנוסף לעניין התוכחה תואמים החלקים להפליא.
ראוי נא איך היית אומר את הדברים לחבר של החברה כשהיית חיוני להעמידו על גבי טעותו, אילו מה ניסוח הינו עומד בהבטחתו באופן ספציפי.
האם לא עובר כמו כן לעסק עצמך להדגיש אחר ניסוח?