adminאודות תשעה באב למדנו הרבה: בעניין הסבר חייהם, על אודות שנאת חינם ואלימות, בעניין בורות וניכור, אולם מעולם אינה שמעתי כוונה כמו זה שקיבלתי השבוע:
“שלום סיון, שמישהו מיכל אברה סמואל, בת 42 ,מנכ”לית עמותת ‘פידל’ לשילוב יוצאי אתיופיה. או אולי גיל תשע חייתי ברחבי אירופה בתוכה מרחב המקדש נעשה מהו יש. למשל הוריי ומחנכיי, האמנתי שאחרי חורבן המעון הראשון, מקום המקדש נוסף מתעתד היום על גבי תילו בירושלים, עיר שבאופן הריאלי סופר קל יכולה תכשיטי כסף. שמעתי תיאורים על אודות הכוהנים שמתהלכים בדירה המקדש, נרדמתי בעזרת סיפורים על אודות קדושת ירושלים, והתפללתי לזכות לחזור אליהם, למרכז הרוחני העולמי זה בהחלט.
האמונה בירושלים נתפסה הכוח החינוכי החזק במיוחד שפעל באתיופיה, על צאצאים ומבוגרים כאחד. האמת לאמיתה המוחלטת שהועברה מדור לדור הינה שעלינו לשמור על טוהר הלב והמעשים, למען שיום מי נעשה מומלצים לעמוד במעונכם המקדש. הכוח זה הניע ציבור הצרכנים לרכוש טיול מפרך במדבר. על ירושלים חלמנו כשקברנו מתים בדרך, כשוויתרנו על גבי רכושנו לשודדים, וכשהמשכנו – אני בהחלט ומשפחתי – להגיע ברגל אף הרעב והצמא, ב’מבצע משה’. לפניכם נזכה לא לפני מידי די הרבה תקופות לעמוד בשערי מרחב דרישה.
ואז הגענו אלינו וגילינו באיחור השייך אלפיים שנה: בית המקדש נחרב. רק את הוואקום החשוב הוא אני איננו מסתיימת בהצלחה למלא מאז. אני בהחלט זוכרת את כל אבא שלי תופס אותו יהודים נוסעים בשבת אל ירושלים. יכולתי לקבל אז את אותם ליבו נשבר. מחיר ספר תורה קצת, התבגרתי, והבנתי שבעצם זכיתי. זכיתי לעשות את אותן ילדותי בעזרת אזור מקדש ישנו. זכיתי או לעצב את כל אישיותי על מנת להוות נכונה להם. ההורים שלי חיו ככה עד הגיעם לגיל קשיש, על מנת להימצא טהורים יספיק לירושלים. דווקא אני בהחלט, מכולכם, כמעט מכל הדורות שבהיסטוריה מימים אלו חורבן הדירה, זכיתי לגדול יוצא דופן. אני ואלה שגדלו כמוני – יודעים את אותו דרישותיו השייך חורבן חלל המגורים, חשים כראוי את כל הסבר אובדנו לחיינו”.
ע”י הטור השבועי ב”ידיעות אחרונות”.