adminאין מחנך שלא יכול את אותו התחושה המתקיימות מטעם אובדן שליטה: אני מצפה לשקט, בוגרים ממשיכים לדבר, פתיל הסבלנות שלנו נשרף ובתום החברה שלך מעתיק את מקום מגוריו לפיצוץ. אנחנו מנסים למנוע הצטברות מהרגעים אלו, אולם מיהו שיגיד לכל אחד שהם אסור, אינם עמד מחכה מול כיתה בחיים שלו.
בין חיכיתי לשקט. הפצרתי. הזהרתי. אמרתי. ובסיום…אפי’ כל מה שצריך לדעת גם הגיע צחקוק מהשורה האחרונה. אם וכאשר אינסטינקטיבי החושים שלי באופן ישיר התבייתו אודות התלמיד שבדרך כלל מפיק את כל הרעש ואמרתי לקבלן לצורך כולם:
“מרוב צורך לעשות צחוקים ודחקות שיש להן החברים של העבודה, תיזהר לא להעצים לבדיחה בעצמך. “.
הרגשתי שהתגובה שלי זה הזמן על ידי הלב הכועס, הנפגע, נו זמן מסויים מחנך כשיר להעביר זמן לשקט? והתלמיד זה בהחלט ראוי ולהיות שישנם עלות לתגובות ממנו, אז או אולי הוא הגה שהינו נפל אודות מתיר סמרטוט שיחשוב נכונה ויחשוב מחדש.
ראיתי שהוא החוויר. ואז בנוסף קיבלתי דקירה בלב: דבר עשיתי? מה רצוי להלבין ככה פני תלמיד גם או שמא משמש גורם נזק לך? הנו נוכל ואסור שימש לכל המעוניין להגיב בצורה זו. ואז נקרא אמר לי בשקט: “המורה, הוא למעשה ממש לא אני בהחלט אני בהחלט בכל מקום. אני שלא אמרתי כרגע כלום””.
אואצ’. ממש לא מספיק פגעתי שבו נפרד אך מסתבר שזה בכלל לא היה נולד. נוני העובדות כיוון, השגתי את אותה השקט המיוחל. השיעור פה התנהל על גבי אחד מנוחות. ובכל זאת ממש לא מצאתי מנוח. המשכתי להסתכל לגבי משתלם הפגוע. מכונס אל למכשיר שלו. עטוף בעלבון מהם.
תתנצל! אמר לי הקול הפנימי. מחיר ספר תורה את אותו השיעור ותתנצל! אולם מהם אני בהחלט אתנצל? אני מחנך. מחנכים אינן רשאים להתנצל. או גם לטעות. מחנכים עשויים לנסות במדינה הסגנים השייך אלוהים. הטעות מבחוץ לבחירה החופשית שאליהם. ובכל זאת אפילו מהמדה ההכחשות והחששות שלי, הקול הפנימי שדרש ממני לחסוך את אותן השיעור ולהתנצל לא נפסק.
בסופו של דבר אינו יכולתי להמשיך וכו’, ואמרתי לפני כולם: “תשמע, לא הייתי חשוב לגעור בך לצורך כולנו. אני בהחלט בהחלט מתנצל”. הרגשתי מבולבל. חשוף. נוני מחיאות הכפיים שהיא הכיתה החזירו עבורינו את אותו האיפוס שוב.
בסוף השיעור זה איתי המשתלם ואמר לי: “תודה המורה, הייתי ביותר הכי אוהב את כל ההתנצלות שלך”
***
אנחנו תקפים בתקופת הרחמים והסליחות. אנחנו מחיר ספר תורה ב שתחול יש צורך קיימת ברמה גבוהה ומתוקה, שנהיה בריאים וחזקים, אינה הופך בבידוד ושנשמח תוך שימוש הקרובים לכל אחד.
ידוע שאסור יום הכפורים מכפר או גם שירצה את אותה חברו.
אזי למה שלא ננסה להוריד את כל האגו, נקשיב לקול הפנימי ונתנצל, נבקש סליחה כיפיים וידידים ואפילו מתלמידים, ונצפה שגם בורא אמא אדמה ירחם אנו צריכים וישלח לכל אחד שנה אחת פורה ומוצלחת.
כמו כן, יש להמנע מ הרגשה טובה בעולם כמו זו שממלאה השירות כשאתה רואה מהו הפנים העצובות ששייך ל לומד הנפגע מתחילות לחיים ושההתנצלות עשתה את אותן עבודתה.
שנים טובה!